התנית כיסוי ביטוחי באמצעי מיגון אינה "אותיות קטנות" שהמבוטח אינו מודע להן

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת - כתוארה אז - ה. גרסטל (אב"ד), והשופטים ע' פוגלמן וא' שילה) מיום 6.10.05 בע"א 3452/02, בגדרו נדחה ערעור המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב - יפו (השופטת ברון) מיום 31.10.02 בת"א 98075/98.

ב.        ואלה עיקרי העובדות הצריכות לעניין:

(1) המבקשת, כיום חברה בפירוק, עסקה בניקוי יבש של סוגי לבוש ומנתה חמישה עשר סניפים. ארבעה מתוך הסניפים, ובכללם הסניף הראשי, הופעלו ישירות על ידי המבקשת. ביום 9.1.97 הגישה המשיבה, חברת ביטוח, למבקשת הצעה לביטוח ארבעת הסניפים הללו. סוקר מטעם המשיבה קבע כי בסניף הראשי מותקנת מערכת אזעקה שאינה פעילה ואינה תקינה. במסגרת חוות דעתו פרט הסוקר המלצות מיגון כנגד סיכוני פריצה, לרבות התקנת מערכות אזעקה בסניפים.

(2) ביום 30.1.97 הוציאה המשיבה למבקשת פוליסת ביטוח המעניקה כיסוי ביטוחי לארבעת הסניפים מיום 1.1.97 ועד 31.12.97. הפוליסה כללה תוספת המתנה את הכיסוי הביטוחי, בין היתר, בהתקנת אמצעי מיגון כנגד פריצה בסניפים. משלא הותקנו אמצעי מיגון כנדרש בסניף הראשי של המבקשת, כתבה המשיבה לסוכן הביטוח שטיפל בתיק שני מכתבים (ללא תאריך), ובהם ציינה כי הכיסוי הביטוחי בפוליסה מותנה בביצוע כל דרישות הסוקר עד אמצע מארס 1997. עוד ציינה, כי "ללא ביצוע ההגנות כנדרש תבוטל הפוליסה".

           (3) תנאי המיגון המקורי בוטל על-ידי המשיבה ביום 9.4.97. תחתיו בא סעיף חדש, לפיו אחריות המשיבה, המבטחת, בגין סיכונים שונים וביניהם פריצה, מותנית בקיום הגנות בהתאם לדו"ח הסוקר ובביצוע כל המלצותיו לשיפור. המבקשת התקינה מערכות אזעקה בשלושה מסניפיה הנזכרים, אך לא בסניף הראשי. על-פי סיכום בין הצדדים, המשיבה זיכתה את המבקשת בגין תשלום דמי התקנת האזעקות בתוספת נוספת לפוליסה מיום 17.6.97.

           (4) בלילה שבין 27.10.97 ל-28.10.97 אירעה פריצה לסניף הראשי של המבקשת. המבקשת הגישה למשיבה דרישת תשלום בסך 431,889 ש"ח בגין נזקיה הישירים. המשיבה דחתה דרישה זו בטענה כי על-פי הפוליסה אין הכיסוי הביטוחי קיים. בהיעדר אמצעי מיגון כנדרש בסניף הראשי. מכאן המחלוקת שהגיעה לערכאות.

ג.         נוכח עמדת המשיבה, הגישה המבקשת תביעה לבית משפט השלום בתל-אביב - יפו לתשלום תגמולי ביטוח ולפיצוי בגין נזקים עקיפים (ת"א 98075/98). בית המשפט דן בשאלה, האם קיומה של מערכת אזעקה פעילה בסניף הראשי היוה תנאי מוקדם לחבות המשיבה במקרה פריצה, אם לאו. בפסק הדין נקבע, כי על-פי לשון הפוליסה, תנאי המיגון אמנם שונה בתוספת המאוחרת לפוליסה, אך לא בוטל; המשיבה נתנה למבקשת ארכה להתקנת אמצעי המיגון הנדרשים בפוליסה בסניף הראשי, אך בה בעת לא ויתרה על המיגון הנדרש, אלא שהייתה נכונה להסתפק בהפעלת המיגון הקיים בסניף - מערכת אזעקה המחוברת למוקד שמירה. עוד נקבע, כי תנאי המיגון שבתוספת המאוחרת הובלט כנדרש על-פי סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981. לפיכך, ובאין חולק על כך שמערכת האזעקה שהייתה מותקנת בסניף הראשי לא הושמשה, נקבע כי המבקשת לא מילאה אחר תנאי הפוליסה הדורשים קיומם של אמצעי מיגון כתנאי מוקדם לחבותה של המשיבה במקרה פריצה, ואשר על כן לא קמה זכותה של המבקשת לתגמולי הביטוח ולפיצויים.

ד.         המבקשת עירערה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו (ע"א 3452/02). קדמה לדיון הסכמה דיונית לפיה "אין ולא יהיה שינוי או הרחבת חזית מטעם מי מהצדדים". עיקר טענותיה של המבקשת התמקד בפרשנותו ותחולתו של חוק חוזה הביטוח. המבקשת טענה, כי משלא ביטלה המשיבה את הפוליסה בתוך 30 ימים מיום שנודע לה כי חרף דרישתה לא התקינה המבקשת אמצעי מיגון בסניף הראשי, יש לראותה כמי שהסכימה לוותר על תנאי המיגון על פי סעיפים 18 ו-21 לחוק חוזה הביטוח. עוד טענה, כי תנאי המיגון עמד בניגוד להסכמות הצדדים המשתקפות בהצעת הביטוח, וממילא אינו מפורט בצורה מספקת וברורה כנדרש. בפסק הדין (מפי כב' השופטים ה. גרסטל (אב"ד), ע' פוגלמן וא' שילה) נקבע, כי טענותיה של המבקשת הנסמכות על חוק חוזה הביטוח הן בבחינת שינוי חזית, מאחר שלא נטענו בכתב התביעה וכן חורגות הן מגדר המחלוקת שנדונה לפני בית המשפט קמא. הערעור נדחה.

ה.                 מכאן הבקשה הנוכחית, שלא הניחה אבן לא הפוכה. נטען בה, כי נוכח חוסר האחידות בפסיקת בתי המשפט בערכאות הדיוניות השונות, הנושא הנדון הוא בעל חשיבות חוקתית וציבורית הנוגעת לכלל ציבור המבוטחים בישראל, ולפיכך מצדיקה הבקשה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. לגופם של דברים, חוזרת המבקשת על מרבית טענותיה בערכאה הקודמת. לטענתה יש לפרש את הסעיפים 18 ו-21 לחוק חוזה הביטוח, באופן שמבטח אשר לא וידא באופן אקטיבי כי אמצעי המיגון שהותקנו בנכס נשוא פוליסת הביטוח הם לשביעות רצונו ואף לא ביטל את הפוליסה, לא יוכל להעלות טענה באשר לקיום אמצעי המיגון כסיבה לפטור מחבותו הביטוחית. טענות אלה הופיעו - כך נטען - בכתב התביעה שהגישה המבקשת לבית משפט השלום, ולפיכך אינן בבחינת שינוי חזית. נטען עוד, כי בתנאי המיגון יש משום הפרה של סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, שכן אינו מפרט את המיגונים הנדרשים אלא מפנה לדו"ח הסוקר מטעם המשיבה, המהוה מסמך חיצוני לפוליסה. לבסוף נטען, כי המשיבה הטעתה את המבקשת שעה כשהוסיפה לפוליסה את תנאי המיגון.

ו.          (1) לאחר עיון בבקשה ובצרופותיה, באתי לכלל מסקנה כי אין בידי להיעתר לה. כידוע, מתן רשות ערעור בגלגול שלישי יישקל במקרים חריגים, בהם מועלית שאלה כללית, משפטית או ציבורית (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה), פ"ד לו(3) 123 (מ"מ הנשיא - כתארו אז - שמגר)). בענייננו, לא מצאתי כי הבקשה מעלה שאלה מן הסוג האמור, וחרף ניסיונות המבקשת להוסיף לבקשה טענות בעלות אופי כללי, תחומה היא לאמיתה בדל"ת אמותיו של התיק, בפרשנותן של הלכות קיימות.

          (2) אוסיף לעיצומם של דברים. בסופו של יום, השאלה המרכזית שחפצה המבקשת כי תיבחן בגלגול נוסף, היא האם קיומם של אמצעי מיגון כאמור בפוליסה היוה תנאי מוקדם לחבותה של המשיבה במקרה פריצה. עיקר טענותיה של המבקשת נסמך על האופן הראוי, לשיטתה, בו יש לפרש את הסעיפים 18 ו-21 בחוק חוזה הביטוח. סעיפים אלו עוסקים בהשלכתם של שינויים בסיכון המבטח על זכויותיהם וחובותיהם של הצדדים לפוליסה. התוספות לפוליסה שהמבקשת הפנתה אליהן לא צורפו, ככל שיכולתי ללמוד בתיק, אך למדתי על פרטיהן מן הבקשה ומפסק דינו של בית משפט השלום. מעיון בכתב התביעה המצורף לבקשה עולה, כי הטענות לגבי סעיפים 18 ו-21 לא בא זכרן בכתב התביעה. לפיכך אף נדחו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, נוכח ההסכמה הדיונית בין הצדדים שעניינה איסור על שינוי או הרחבת חזית. אכן, סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח נזכר בכתב התביעה, אולם ללא ביאור בהקשר דנא.  

(3) לא ראיתי מקום להתערב בקביעתם של בתי המשפט הקודמים. אין בנסיונות המבקשת להציג את  סעיפים 18 ו-21 לחוק חוזה הביטוח כשלובים במקשה פרשנית אחת עם סעיף 3 המוזכר בכתב התביעה, כדי להכניסם תחת כנפי הסכסוך הנדון. טענות המבקשת חורגות לכאורה ממסגרת עילת התביעה שנדונה בפני בית משפט השלום, ואינן כרוכות ביסודן בתשתית המשפטית והעובדתית שנפרשה שם; השוו ע"א 9803/01 תחנת שירות ר"ג בע"מ ואח' נ' סונול ישראל בע"מ, פ"ד נח(3), 105, 117, שם נפסק (מפי השופט לוי) כי אין לנעול את הדלת בפני טענה הנמצאת בגדרה של עילת התביעה, והמחלוקת היא פרשנית. הלכה מלפני בית המשפט, כי האיסור 'להרחיב חזית' עיקרו בכך שבעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת כפי שהוצבה בכתבי הטענות, אלא אם כן נענה בית המשפט לבקשתו לתקן את כתבי טענותיו, או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו, במפורש או מכללא (ע"א 6799/02 יולזרי משולם ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ-סניף בורסת היהלומים ואח', פ"ד נח (2) 145, 151 (השופטת חיות); א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית), 602). דברים אלו נכונים ביתר שאת נוכח הסכמה דיונית מפורשת, כפי שהיתה בנדון דידן.

(4) בנסיבות, על פני הדברים, גם קשה להלום מפי המבקשת טענה על פי סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח; אכן, כפי שציטטה המבקשת מפי השופט (כתארו אז) חשין בע"א 3128/94 אגודה שיתופית בית כנסת - רמת חן נ' סהר, פ"ד נ(3) 281, 303, אין חברת הביטוח והמבוטח-בכוח שוי כוחות, "זו מן הנפילים והוא מקטני ארץ" ואולם, במקרה דנא היה נושא המיגון ידוע בעליל למנהל המבקשת, וכשהיתה הפניה במסמכים ששיגרה המשיבה לדו"ח הסוקר, ידע המנהל גם ידע במה מדובר; אין הדבר דומה למקרה של מבוטח הנתקל בבלי דעת ב"אותיות קטנות". ראו לשאלות הניצבות בפני מבטח ד' שוורץ ור' שלנגר, דיני ביטוח, סעיף 2.3 בעמ' 66 (הע' 13) ובעמ' 255 סעיף 2.149, והפסיקה הנסקרת שם.       

(5) פסק דינו - המפורט - של בית משפט השלום, ניתן על יסוד חומר הראיות ועל סמך העדויות שנשמעו בפניו. בפסק הדין נדונו טענות המבקשת לגופן ונדחו. פסק דינו של בית המשפט המחוזי דחה בשנית את טענות המבקשת, על סמך קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום  קמא ועל סמך ההסכמה הדיונית. מפסיקות אלה עולה, כי המבקשת ידעה לאורך כל הדרך על דרישות המיגון. משלא נקטה ולוא במאמץ המועט הנדרש להשמשתה של מערכת האזעקה שהייתה בנמצא בסניף הראשי, אין לה להלין על המשיבה. במצב דברים זה אין בידי להיעתר לבקשה.

          ניתנה היום, י' בטבת תשס"ז (31.12.06).

                                                                             ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    מפ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: